בשנות השבעים המוקדמות נהגו רבים ואני ביניהם להתאמן בחוף ימה הפתוח של תל-אביב. באותה תקופה הייתי נושא את ספריי ואת מכונת הברייל ולא ידעתי כמה כבד המשקל על גופי.
הרצון לראות
נולדתי עם קטרקטים ( עכירות עדשת העין) וגדלתי כעיוור עד גיל 17, אז גיליתי את קיומם של תרגילי עיניים. למדתי תרגילים לשיפור וחיזוק הראייה לפי שיטת בייטס ובהמשך אף פיתחתי ושיכללתי אותם לפי העקרונות הבאים: הסתכלות למרחק, פיתוח היקף הראייה ותרגיל מפתח-הסתכלות לפרטי פרטים. עבדתי על עיניי באינטנסיביות בבית, בבית-הספר ובכל מקום אפשרי. בתור נער צעיר מלא אנרגיה השקעתי 13 שעות ביום בשכלול יכולתי לראות ואכן, ההתמדה הניבה פירות: מברייל עברתי לעדשות עבות ביותר, מהם לקריאה מקרוב ללא משקפיים והיום אחד מהישגיי האדירים ביותר-אני נוהג! רישיון הנהיגה שלי הוא אחד ממקורות גאוותי.
ניסיונותי לפתח אפשרויות ראייה נתקלו בהתנגדות כוללת מצד רופאיי, משפחתי וחבריי. הרגשתי בודד במערכה. אך כשהתחילו להגיע תוצאות, פחתה ההתנגדות בהדרגה. עם הזמן התחלתי להדריך אנשים ועם ההתקדמות והשיפור שחלו במצבם, קבלתי תמיכה רבה מתנועת הצמחונים. למרות שהייתי נער צעיר התקבלתי על-ידי דוד נחום שהיה אז יו"ר התנועה בשנות השבעים (והינו עד היום!), ועל-ידי רופאי התנועה לעבוד לצידם עם מטופלים שסבלו מבעיות ראייה.
לעולם לא אשכח את השיעור הראשון שנתתי ל 120 חברי תנועת הצמחונים בבית ברנר ואת ההתלהבות בה התקבלה עבודתי: לימוד אנשים להכיר את הפוטנציאל האדיר הטמון בהם והדרכתם כיצד להשתמש בו.
לצערי הרב, גם בני ובתי נולדו עם קטרקטים. בימינו קל להסיר קטרקטים בניתוח פשוט להסרת העדשה. מדען בבוסטון גילה כי חלון הזמן להתפתחות הראייה הוא השבועות הראשונים בחייו של כל יצור חי. זהו זמן קריטי משום שאם מסיבה כלשהי ישנה חסימה והעיניים לא עוברות את תהליך החיזוק וההתבוננות, תהיה התוצאה עיוורן לכל החיים. שני ילדיי עברו את הניתוח להסרת העדשה בגיל שבועיים וניתוח נוסף בגיל שישה שבועות להסרת גידול שהתפתח בעין בעקבות הניתוח הראשון. שלא כמו במבוגרים, אין משתילים עדשה חלופית בתינוקות כי קופסית העדשה ממשיכה לגדול עם העין. הם הרכיבו עדשות מגע חזקות כמו זכוכית מגדלת (כי לתינוקות נטייה להתקרב לעצמים), זחלו, שיחקו וראייתם התפתחה מעל ומעבר לראייה ממוצעת של ילדים שנולדו עם קטרקטים: הצפי היה ראייה של 50%. ראייתם של ילדיי היא 100%.
רוב בני דורי שנולדו עם קטרקטים נשארו עיוורים. הדור הבא, וילדיי בתוכו, זכה ליהנות מהידע והקידמה הרפואית.
מה הן האפשרויות העומדות בפני האדם? ניסיון מצטבר של 37 שנים שהחל בחופי תל-אביב בעבודה עצמית ובהמשך עם מטופלים מדבר בעד עצמו: המטופלים שלי מעידים כי תרגיליי עזרו להם יותר מכל דבר אחר שהתנסו בו קודם לכן.
אני מלמד אנשים בעולם כולו מברזיל עד קנדה ומאנגליה עד בלגיה, להכיר בפוטנציאל האישי שלהם.
משום מה אדם המרכיב משקפיים מסרב להאמין שניתן להיפטר מהם. תחילה עלינו להכיר ביכולתנו
לשפר את ראייתנו.
בימינו רבים מרכיבים משקפי שמש. רופאים מזהירים שאם לא נרכיב משקפי שמש, נפתח קטרקט וזאת
בנימוק שבעקבות החור באוזון יותר קרניים אולטרה-סגוליות חודרות לכדור הארץ. אך שימוש במשקפי שמש מקטין את כמות האור המגיעה לרשתית ומפריע לפעולה הטבעית של האישון להתכווץ ולהתרחב. בכך משתבשת ההגנה הטבעית של " משקפי השמש" הפנימיות שקיימות בעין עצמה.
עלינו ללמוד להשתמש במשקפי שמש כמה שפחות ולחזק את אישונינו ואת הרשתית בעזרת תרגיל פשוט בשם "תרגיל שמש" : מוקדם בבוקר או לפנות-ערב, בעיניים עצומות, מכוונים את הפנים לכיוון השמש ומניעים את הראש ברכות מצד לצד, מכתף לכתף. (אלה שצווארם נוקשה יניעו את הגוף כולו, יחד עם הראש, מצד לצד.).
יש לנו 600 שרירים אך רובנו משתמשים רק ב-50 מהם. אני למדתי ומלמד כיצד לפתח את הגוף בצורה מאוזנת ויעילה. כיום פרופסורים רבים באוניברסיטת קליפורניה כותבים מכתבי המלצה נלהבים על עבודתי: פרופסור הוייט, מומחה ברפואת עיניים לילדים, שניתח את ילדיי, כותב שיש לחקור את גמישותו הרבה של המוח, וסבור שעבודתי החלוצית היא שתוביל למחקר שיוכיח עד כמה גמישות זו יכולה לשנות תפיסות ישנות רבות ולהחליפן בחדשנות מרעננת.
הדבר החשוב הוא שעל כולנו להכיר בפוטנציאל הטמון בנו ולמצותו. אני עשיתי זאת. אני נוהג על אף עדשה מצולקת המאפשרת חדירת מעט אור מבעד לחלקיקים בודדים.
בני, למרות שעדשתו הוסרה, מסוגל היום לראות טוב יותר מ6\6 עם משקפיים ורואה 12\6 =80% בלי עדשה, בעוד שכל הילדים שנולדו עם קטרקטים ועברו תהליך דומה של הסרת עדשה בגיל שבועיים, על-פי-רוב רואים 30\6- חמישים אחוז מראיה נורמאלית.
בני נולד גם עם אוטיזם מחלה בה האדם שקוע בעולמו שלו. כתוצאה מהאוטיזם שלו הוא הסתכל ועדיין מסתכל בבחינה מדוקדקת של העולם, מה שהקשה עליו ללמוד בעולם החיצוני בו כולנו חיים, אך עולמו הפנימי עשיר בפרטי-פרטים. נפש של אמן שאוהב לצייר ולעסוק בגרפיקה.
ניוון של המאקולה (ניוון של הכתם הצהוב בעין) היא מחלה שכיחה הנובעת לדעתנו מחוסר
התמקדות בפרטים. אחד הדברים הנהדרים שקרו לבני זו התעניינותו והתבוננותו המעמיקה בפרטים, שכן זהו אחד התרגילים המשמרים את כושר הראייה. אנשים שמסתכלים בפרטים לעולם לא יאבדו את חדות ראייתם. מי שלא מתעניין בפרטים יאבד בהדרגה את חדות ראייתו ועם הזמן גם את הראייה עצמה.
אני למדתי לפתח את יכולתי להסתכל על העולם עם עדשה מצולקת, וכך זכינו גם אני וגם בני בראייה מעל הנורמאלי.
ננסי הגיעה אליי בגיל 18. בעיה בבלוטת התריס הותירה אותה עם עצב אופטי לא מפותח, כאשר עינה הימנית עיוורת למעשה אך מסוגלת לקלוט מעט אור וצבע, וראייתה בעינה השמאלית היתה 20% בלבד.
אמה של ננסי חשה בלבול כאשר תוצאת הבדיקה שלי הצביעה על 40% ראייה מהנורמאלי. ננסי מעולם לא הגיעה לתוצאה כזאת מהרופאים המומחים. הסברתי לה שננסי היתה שרויה כנראה במתח אשר השפיע על תוצאות הבדיקה שערכו לה הרופאים. אצלי היא היתה רפוייה ורגועה בשל גישתי הלא פורמלית ולא מלחיצה.
התרגיל הראשון שעשיתי איתה נועד לפתח את עינה הימנית החלשה. ננסי כיסתה לגמרי את עינה השמאלית כדי למנוע כל חדירת אור. ישבנו בחדר חשוך והדלקתי נורה אדומה מהבהבת. אנשים עם ראייה חלושה כשל ננסי יכולים להבחין בקיומו של אור מהבהב אך לא לזהות מהיכן הוא מגיע.
כעבור דקה יכלה לעשות זאת, כעבור דקה נוספת יכלה לראות את צורת הנורה. עוד דקה חלפה וננסי החלה להבחין בקווי דמותי ובתום 4 דקות יכלה לתאר את פניי!
בבדיקות שנעשו בעבר, כוסתה עינה החזקה של ננסי לדקה בלבד לפני בדיקת עינה החלשה. מניסיוני, על העין החזקה להיות מכוסה לגמרי לפחות ל-3 דקות עד שהעין החלשה מתחילה לראות.
תרגיל נוסף התבצע בחוץ: ביקשתי מננסי לזרוק ולתפוס כדורים גדולים וצבעוניים בזמן שהיא קופצת על טרמפולינה ענקית כשעינה החזקה עדיין מכוסה. ננסי מעולם לא נאלצה להשתמש רק בעינה החלשה ולמרות זאת ביצעה את התרגיל בהצלחה.
כעבור שבוע של תרגול יום-יומי השתפרה ראייתה באופן משמעותי. ראייתה בעין החלשה נמדדה 5%
כשעינה החזקה מכוסה, ובעינה החזקה הראתה המדידה 70\20 או 70% מהנורמאלי. הנחישות של אמה לשפר את ראייתה של בתה הביאה אותה אלי וכך זכתה לראות את תוצאות התמדתה.